בשבוע האחרון המרחב הווירטואלי נמלא לפתע תספורות מנופחות, מעילי ג'ינס, כריות כתפיים, עגילי חישוק, ווקמנים, משקפי שמש גדולי מידות, פילם מגורען של קודאק, קווי לייזר אלכסוניים, אורות ניאון, צבעים עזים, חיוכים רחבים ואווירה של קיץ נצחי. בקיצור, איקונוגרפיה של שנות ה–80. הקאמבק נעשה בחסות פרומפטים של צ'ט ג'יפיטי. ממש במקביל, מנכ"לי חברות ה–AI הגדולות, סם אלטמן, דאריו אמודיי ואילון מאסק, קראו להאט את קצב הפיתוח של המודלים המתקדמים לפני שנאבד שליטה והבינה המלאכותית תוביל לקץ האנושות. רצף האירועים הוא לא מקרי: ה–AI משבש את המציאות שלנו, וגם את תפישת העצמי, הזמן והמקום. ואם הוא לא יהרוג אותנו, הוא לפחות ילביש אותנו במעיל ג'ינס וישגר אותנו בחזרה ל–1983.